פסק דין
לפניי בקשה למתן סעד הצהרתי לפיו יוצהר כי המטלטלין, המצויים בתחנת המוניות הפלמ"ח ברחוב שי עגנון 20 בירושלים (להלן-"התחנה"), הם בבעלות בלעדית של המבקשת 1 (להלן-"המבקשת") ומנהלה , המבקש 2.
המבקשת טוענת כי היא נירשמה כחברה בסוף שנת 2009 (מסמכי הרישום, צורפו כנספח א' לתובענה) ומנהלה- המבקש, הוא בעל מניות יחיד בחברה. לטענת המבקשים, המבקשת היא אישיות משפטית נפרדת ושונה מהמשיבה 2 או מחברת מוניות פלמ"ח אחרת, לרבות מוניות הפלמ"ח (2008) בע"מ (להלן – "החברות האחרות"). לאור זאת, חובות שצברו החברות האחרות בעבר, בניהולו של אשר תורג'מן אינן ניתנות לשיוך למבקשת וכן, כל המטלטלין המצויים בתחנה, הם בבעלותה של המבקשת ומנהלה. המבקשים הוסיפו כי חלק מהמטלטלין נרכש בשנים האחרונות וחלקו האחר, נרכש לפני שנים רבות ולפיכך, לא לכל המטלטלין יש קבלות התומכות ברכישתם ע"י המבקשת (רשימת המטלטלין צורפה כנספח ב' לתובענה והקבלות כנספח ג' ).
המשיבה 1 דוחה את טענות המבקשים. לטענתה, המבקשת הוקמה לצורך אחד בלבד, להמשך הפעלת התחנה, תוך התחמקות מתשלום חובות של החברות האחרות של מוניות פלמ"ח. המבקש, עושה יד אחת עם מנהלה של המשיבה 2 , אשר תורג'מן ומסייע בידו להתחמק מתשלום חובות של חברות מוניות הפלמ"ח בעבר.
המשיבה טענה לאחר חקירתו של המנהל המבקשת כי אין לקבל את טענתו התמוהה, לפיה הוא קיבל את תחנת המוניות ללא כל תמורה, הוא לא רכש אותה ואינו הבעלים על התחנה ואף לא משלם דמי שכירות למאן דהוא בגין השימוש בתחנה. כמו כן, טענה המשיבה 1 כי לא הוכח כי כל הציוד שבתחנה, הוא בבעלות בלעדית של המבקשת . אין ליישב את התהייה לפיה המבקשת או מנהלה, לא נידרשו לשלם למשיבה 2 עם העברת התחנה אליה ורק הציוד, לא הועבר אליה והיא נאלצה לקנות ציוד אחר להפעלת התחנה על ידה . בנוסף אין ליישב את הצורך של מנהלן של חברות מוניות הפלמ"ח הקודמות מר אשר תורג'מן, לקחת לעצמו את ציוד הקשר של המשיבה או איזו מהחברות האחרות של מוניות פלמ"ח בעוד הוא עובד כשכיר של המבקשת. כמו כן תמוה ששתי חברות של מוניות הפלמ"ח, חולקות באופן מפתיע כתובת משותפת אחת ללא כל הפרדה ביניהן ולאור שימוש במוניטין ע"י המבקשת , ללא תמורה, בחברות מוניות הפלמ"ח האחרות מהעבר ואילו המטלטלין, הן בבעלותה הבלעדית של המבקשת.
דיון ומסקנות:
תובע, יכול לזכות בפסק-דין הצהרתי בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או כי נתקיים "מצב" שעליו מבקש הוא להצהיר. השני, בהוכיחו כי מן הראוי 'לשריין' אותה זכות - או אותו מצב - על ידי מתן פסק-דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד, עקב מעשה בית דין שיווצר על ידי פסק הדין. תנאי שלישי לפיו לא קיימות נסיבות המניעות את בית המשפט שלא להעתר לבקשה(ע"א 2447/93 רימון מנסור מעיוף נ' ג'מיל מוסא אבראהים ואח' פד"י מ"ח (5) 206, 210 וכן א' גורן, סוגיות בסדרי דין אזרחי (מהדורה עשירית), עמ' 504). מקורו של הסעד ההצהרתי הוא בדיני היושר בדין האנגלי והשימוש בו הוא לפי עקרונות של יושר וצדק הדורשות בין היתר ניקיון כפיים של המבקש את אותו סעד. מתן סעד הצהרתי נתון לשיקול־דעתו של בית המשפט, הרשאי להעניקו במסגרת התייחסותו להתנהגותו של המבקש- התובע, שאינה לוקה בפגמים של שיהוי, חוסר תום־לב והיעדר ניקיון כפיים (אורי גורן, שם, עמ' 505-506 וראו: ע"א 2801/06 עטרה מואטי נ' פקיד שומה תל-אביב 4 - מדינת ישראל, תק-על 2007(3), 4351 , 4354 ).
בנספח ב לתובענה הוגשה רשימה של המיטלטלין שהמבקשת טוענת לבעלותה בהם. הרשימה כוללת: שני שולחנות רגילים ושולחן קבלה, 4 כיסאות, כוננית לקלסרים, 4 טלפונים, 2 מחשבים, 3 מסכי מחשבים, ציוד קשר וציוד לוויני. בתצהירו של מר שטרית מטעם המבקשת נאמר כי חלק מהמטלטלין נרכש לפני שנים רבות ולכן לא צורפו קבלות בגין רכישתם (סעיפים 4-6 לתצהיר). בנספח ג לבקשה צורפה קבלה מחב' מוניטקס מיום 11.01.10 על חשבון 55 מערכות G.P.S בסך 179,150 ₪. כמו כן, צורף הסכם רכישת אחריות חלקי החל מסעיף 5 ועד סעיף 11. בהחלטתי מיום 8.12.2011 , התרתי למבקשת להשלים הגשת ראיותיה, למרות שהיה עליה להגישם בתמיכה לתובענה. בהתאם לכך, הוגשו תלושי משכורת של אשר תורג'מן לשנת 2011 מהחברה המבקשת בתמיכה לעדותו של מר שטרית הבעלים של המבקשת, בדבר העסקתה את מר תורג'מן , שהיה בעבר מנהלן של החברות האחרות של תחנת מוניות הפלמ"ח.
למרות האמור בתצהירו של מר שטרית על כך שהמטלטלין נרכשו בחלקם בשנים האחרונות ובחלקם בשנים קודמות, העיד הלה ואמר כי הציוד שלו (של המבקשת-מ.ל.) הוא חדש. "מה שהיה שלו (אשר תורג'מן - מ.ל.), הציוד שלו נלקח משם, הציוד שלי הוא חדש, מה שצריך לתחנת מוניות, הוא כסא שולחן וטלפון, אשר המכשירים אני קניתי ולא גמרתי לשלם עליהם, יש לי אישורים על כך" (עמ' 2 שורות 6-7). בהמשך דבריו העיד כי הביא חלק מהדברים מהבית "הבאתי שולחן מהבית, כסא, טלפון, זה מה יש בתחנה" (עמ' 2 שורה 22). מר שטרית העיד כי כל המטלטלין שנמצאים כיום בתחנת המוניות, הם בבעלותו ונרכשו על ידו וזה ציוד, שעדין הוא לא גמר לשלם עליו (עמ' 3 שורות 25-28) . מכאן עולה, כי קיימות סתירות בין עדותו של מר שטרית על היות כל הציוד חדש , עם גרסתו החדשה שהועלתה רק בדיון לפיה הוא הביא ציוד מהבית. כמו כן, אין ליישב את היעדר קבלות על רוב הציוד משעסקינן בחברה, שצפוי שישמרו בידה האישורים על הרכישות של הציוד ושיהיה בידה להציג את הדו"חות שלה להוכחת רישום הציוד אצלה , ויהיה בידה להציגם. בנוסף, הקבלה בגין מערכותGPS מיום 11.1.10 היא "על חשבון 55 מערכות" מבלי שהוצגו ראיות נוספות ע"י המבקשת בדבר פירעון מלוא התשלום עבור כל המערכות ע"י המבקשת.
למרות רשימת מטלטלין מפורטת הכוללת פריטים שונים, למעט הקבלה (נספח ג) לא הוגשו קבלות אחרות כראיה על רכישת המיטלטלין. לפיכך, אין בידי לקבל את טענתה של המבקשת לפיה הקבלות מוכיחות שהמבקש רכש בעצמו "שולחנות וכסאות וציוד קשר" (עמ' 3 שורות 30-31).
לעניין מועד הקבלה למכשירי הקשר נספח ג, נרשם שהיא מיום 11.1.2010 בעוד מר שיטרית העיד שכבר מסוף ספטמבר 2009 , הוא מחזיק בתחנה (עמ' 2 שורות 23-24) וכן שאשר תורג'מן, לקח את כל הציוד שלו (עמ' 4 שורה 32). בכך, יש כדי לערער את מהימנות עדותו של מנהלה של המבקשת שכן, אין להניח שהיה בידה להפעיל את התחנה ולתת שירות ללקוחותיה במשך מס' חודשים ללא מכשירים אלו , ממועד נטילת המכשירים מהתחנה ע"י מר תורג'מן ועד מועד הרכישה הניטענת ע"י המבקשת.
זאת ועוד, הקבלה שהוגשה בנספח ג דנה ב-55 מערכות G.P.S בעוד שברשימת המטלטלין נרשם בסעיפים 7 ו- 8 : "ציוד קשר וציוד לוויני". לא די בקבלה שהוצגה כדי להוכיח כי היא מתחייחסת למיטלטלין המצויים בתחנה בהיעדר ראייה לצורך זיהוי המכשירים בקבלה ובתחנה (סוג, דגם, תוצרת, מס' סידורי של מכשיר וכיוצ"ב) ובהיעדר רישום בבקשה של כמות המכשירים שבתחנה, שתהיה תואמת לכמות המכשירים בקבלה. כך גם, אין בתצהירו של מר שטרית כדי לבסס את הקשר בין הרשימה והקבלה. דווקא מכיוון שנרכשה כמות גדולה של מערכות G.P.S בסכום לא מבוטל, הדעת נותנת שיהיה פרוט מלא יותר של המכשירים וסוגם זאת בקישורם בפועל למכשירים שבתחנה.
בנוסף, אין ליישב את התהייה בדבר מסירת התחנה ללא תמורה למבקשת כולל המוניטין שלה בשעה שהציוד דווקא, לא נמסר לה ע"י קודמתה ומבלי שמנהל המשיבה 2 הוזמן להעיד ע"י המבקשת על מנת להוכיח כי הציוד נלקח על ידו מהתחנה.
סיכומם של דברים, לא הובאו די ראיות לביסוס בעלותה של המבקשת על המכשירים ועדותו של מנהלה, לא עשתה עלי רושם מהימן כמו גם, תהיות בנוגע לסילוק המכשירים של החברה האחרת מהתחנה וקושי בהפעלתה בהיעדרם למשך מס' חודשים מתחילת פעילותה לשיטתה. לעניין יתר הציוד, לא הובאו כל ראיות בתמיכה לעדותו של מנהל המבקשת, שהיו בה סתירות בנדון.
בנסיבות אלו ומשלא השתכנעתי בתום לבו של המבקש שהעיד מטעם המבקשת, דין התובענה להידחות.
אני מחייבת את המבקשים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות למשיבה 1 בסך 5,000 ₪.
עותק פסק הדין, יישלח לצדדים.
ניתן היום, ז' אדר תשע"ב, 01 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.